צרור המור על התורה
והנה זה הסוד גלה לנו שר הרזים בשיר השירים בכמה מקומות. ואמר הביאני המלך חדריו. הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. לרמוז שהש"י מביאם אל חדרי התורה וסודותיה הנרמזים ביין. כאומרו נכנס יין יצא סוד. זהו סוד ה' ליריאיו. וכשראה שהש"י ירד עם רבבות שלו דגול מרבבה כאומרו ואתא מרבבות קדש. נכנסה סוד האהבה בלבם והאחדות. כי סוד ד' מחנות שכינה הם סוד של דל"ת אח"ד. וזהו ודגלו עלי אהבה. כי מצד דגלו נכנסה בלבי אהבתו. ולכן סמכוני באשישות וסייעוני כמי שמבקש עזר עליו. ולפי שענין הדגלים הוא דבר גדול. זכו ישראל לקבל פני דיוקנו של השם ולהכירו. ולזה אמר במקום אחר דודי צח ואדום דגול מרבבה. כי בהר סיני הכירו מעלת טהרתו שהיה דגול ורשום ברבבה שלו. כאומרם ז"ל אות היא בצבאות שלו ראשו כתם פז וכל הענין שהשיגו שם. ובמקום אחר הורה שמעלת הדגלים היתה למעלה מכל המעלות. ואמר יפה את רעיתי כתרצה. שזה רמז בקרבנות שנאמר בהם לרצון להם. וזהו כתרצה שאתם מתרצים לפני בקרבנות. נאוה כירושלם. זה רמז על מעלת המשכן שהוא במקום ירושלם. איומה כנדגלות. זה רמז על הדגלים. שמצד הדגלים נדבקו בשם ה' והכירו דמותו. באופן שהדגלים הם למעלה משאר המעלות. ולכן אמר שלמה מיד מי זאת הנשקפה כמו שחר. ביציאת מצרים לפי שקנו קצת מדות מגונות שחורות כעורב. יפה כלבנה בנתינת התורה. ברה כחמה. בקרבנות המקדש שהם כפרת האף והחמה. איומה כנדגלות. זהו כסדור הדגלים שראו במעמד הר סיני ונתאוו להתדמות ליוצרם:
ילקוט שמעוני על התורה
אדוני יודע כי הילדים רכים א"ל יעקב אני רואה שיסורין עתידין לבוא מבניך על ילדי אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך שנאמר יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אבוא אל אדוני שעירה זה בית גוברין. דרש ר' אחא עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה ודוחין אותה מאומה לאומה עד שמגעת לבית גוברין ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות ומנהן הוא בורח לבצרה ונגלה עליו הקב"ה להרגו והוא אמר ולא צוית ונס אל אחת הערים האל וחי והקב"ה משיב לו לא קראת מה כתיב בצדו גואל הדם הוא ימית את הרוצח. וכתיב בני בכורי ישראל וכתיב אחי ורעי וכתיב לבני ישראל עם קרובו וכתיב דודי צח ואדום וכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו. מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו בחזרתו משם אומר מי זה בא מאדום וגו':
ילקוט שמעוני על התורה
ויהי לי לישועה היה לי ויהיה לי לעתיד לבוא. זה אלי ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה שנאמר וביד הנביאים אדמה וכתיב נפתחו השמים ואראה וגו' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבוריו מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין לומר אי זה המלך מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהן לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן ואמרו זה אלי ואנוהו. ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו אלא אתנאה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפילין נאה. אבא שאול אומר נדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה תהא חנון ורחום. ר"י אומר אגיד נאותיו ושבחו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית המקדש שנאמר ואת נוהו השמו ואומר חזה ציון קרית מועדנו וגו'. רבי עקיבא אומר אדבר בנאותיו ושבחיו בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין לומר מה דודך מדוד שאתם מתים עליו וכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך אהבנוך עד מות. וכתיב כי עליך הורגנו כל היום הרי אתם גבורים בואו התערבו עמנו. וישראל אומרים לאומות העולם מכירים אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה. כיון ששומעין אומות העולם שבחו של מי שאמר והיה העולם אומרים להם לישראל נלכה עמכם שנאמר אנה הלך דודך וגו' וישראל אומרים לאומות העולם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו אני לדודי ודודי לי. וחכמים אומרים עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו במדינת הים יצא אחריו הלך לו למדינה אחרת יצא אחריו עד שעמד עליו כך כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה. עלו עלתה השכינה עמהן שנאמר ואנכי אעלך גם עלה. ירדו לים שכינה עמהן שנאמר ויסע מלאך האלקים. יצאו למדבר שכינה עמהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם עד שאבוא עמו לבית מקדשו. וכן הוא אומר כמעט שעברתי מהם. זה אלי עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת רחמים. ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני ואומר אל נא רפא נא לה ואומר אל ה' ויאר לנו: